חוק מוות מוחי נועד לעודד משפחות לתרום את איברי קרוביהם. אלא שבדיקה מצאה כי מאז שהחוק נכנס לתוקף נרשמה ירידה ביכולת לקבוע מוות מוחי בבתי החולים, בעיקר בשל "בעיות טכניות" במכשירי הבדיקה שנקבעו בו. כך מפרסם היום כתב הבריאות של עיתון "הארץ", דן אבן.
ביוני 2009 נכנס לתוקף חוק מוות מוחי-נשימתי, שנוסח כפשרה בין הרבנות הראשית להסתדרות הרפואית באשר להגדרת מוות מוחי, והגדיר לראשונה תנאי חדש לקביעת מוות מוחי - הצורך לאמת קביעה רפואית קלינית למוות מוחי, בבדיקות על פי מכשירים.
על פי הפרסום ב"הארץ", למרות כוונתו המקורית להביא לעלייה במספר תרומות האיברים, בעיקר בקרב חוגים דתיים, התברר לאחרונה כי התנאי החדש הוביל לירידה של כמעט 40% ביכולת לקבוע מוות מוחי בבתי החולים.
מבדיקה שבוצעה במרכז הלאומי להשתלות בחודשים ינואר עד מארס השנה, נקבע מוות מוחי רק ב-25 מקרים מתוך 46 מקרים פוטנציאליים, שנקבעו ככאלה על פי הבדיקות הקליניות של הרופאים. הסיבה: בעיות טכניות בבדיקות המכשירים המוגדרות בחוק. יצוין כי רק לאחר קביעת מוות מוחי, פונים הרופאים ומתאמי ההשתלות למשפחות בבקשה לתרום את איברי קרוביהם.
לאור הנתונים הוחלט בוועדת ההסמכה והמעקב לחוק מוות מוחי-נשימתי שבמשרד הבריאות, לעדכן את ההגדרות למוות מוחי הקבועות בחוק, ולהוסיף בדיקות מכשירים נוספות בניסיון להעלות את ההיענות לתרומות איברים.
בדיקה חדשה שמיועדת להתווסף מכונה "קרוטיד אנגיוגרפי". היא המאפשרת, תוך הזרקת חומרי ניגוד, לקבוע מוות מוחי על סמך היעדר זרימת דם בעורק התרדמה המספק דם לאזור המוח. בדיקה נוספת, היא בשיטה המכונה SPECT המבוצעת תוך הזרקת חומר רדיואקטיבי לווריד, לצורך מיפוי מוחי תלת-ממדי ואבחון היעדר פעילות מוחית.
1,050 ישראלים ממתינים כיום להשתלות איברים, וב-2009 בוצעו בארץ 282 השתלות בלבד, מהן 206 מתורמים מתים במוות מוחי.
